חלומות של אחרים

לפני מספר שנים, כאשר בן זוגי ואני היינו לקראת מעבר דירה, הלכנו למספר חברות לעיצוב המטבח כדי לקבל ייעוץ ותכנון בנוגע למטבח העתידי. היינו נרגשים, היו לנו מחשבות וחלומות בהקשר לעיצוב. אחרי שנים של מגורים בדירה שכורה עם מטבח קטנטן ובו כיריים שרק שתיים מתוך ארבעת הלהבות דולקות, דימיינו איך יהיה המטבח החדש, איך נמקם את מה שאנחנו צריכים, איזה כיף יהיה לבשל. באחת החברות, היועצת הביטה בנו ואמרה- "עכשיו בדיוק ישב אצלי זוג כמוכם ותכננתי לו הכל, זה יתאים גם לכם". היא העלתה למחשב את השרטוטים שערכה עבור הזוג שהיה אצלה קודם. הסתבר לנו שאנחנו מסתכלים על חלומות ורצונות של אחרים. הם לא התאימו לנו. היועצת מבחינתה כבר היתה מוכנה לעשות העתק- הדבק.

בסופו של דבר, את המטבח בחרנו לעצב אצל מי שהקשיב לנו, ששאל אותנו מה אנחנו רוצים, מה חשוב לנו במטבח, כמה אנחנו מבשלים ומה פרקטי עבורנו.

ומהמטבח לרזי הפסיכותרפיה האדלריאנית. אלפרד אדלר הגדיר כל אדם כיצירה חד פעמית, הוא ביקש להדגיש את הייחודיות של כל אחד מאיתנו. בתוך מציאות חברתית בה קיימת נטייה לעשות קיצורי דרך ולהביט על אנשים דרך הכללות (שבתוכן גם סטריאוטיפים), אנו עלולים לקצר את הדרך אל שביל לא נכון ולעשות הכללות מוטעות או לא מדויקות. אנו עלולים לתפוש אנשים שנראים לנו כבעלי תכונה זהה- כדומים, אנו עלולים לחשוב שלאנשים שאנו תופשים כדומים לנו (כמו ילדינו...) יש צרכים ורצונות זהים לשלנו, אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו יודעים מה האחר צריך, כי פגשנו הרבה אחרים כאלה.

אז מה עושים כדי להימנע מ"העתק- הדבק" ביחסים בין אישיים? דבר ראשון, זוכרים שכל אחד מאיתנו הוא יצירה ייחודית בפני עצמה, אין שניים זהים לחלוטין באופיים ובעולם הנפשי שלהם. בנוסף, זוכרים את מושג הסובייקטיביות. לכל אחד דרך משלו להביט על העולם וזה כולל צרכים, רצונות והגיון פרטי שהוא מאוד הגיוני, עבור האדם עצמו. צריך רק לשאול, לרצות להבין, להתעניין ולטייל בעולמו של האחר. ועל זה נאמר כבר קודם "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (דוקטור סוס).